מר זאב William שטרן ז"ל:
מר וויליאם (זאב) שטרן נולד בבודפשט בשנת 1935.
לאחר כיבוש הונגריה על ידי הנאצים במרץ 1944, הוא ומשפחתו נלקחו ונשלחו למחנה הריכוז ברגן-בלזן. הם שרדו את המלחמה והגרו לניו-יורק בשנת 1952.
מר שטרן המשיך את לימודיו בישיבה-אוניברסיטה, ולאחר מכן באוניברסיטת הרווארד למשפטים.
במהלך לימודיו בפקולטה למשפטים בהרווארד, גילה מר שטרן סיכונים ופיתויים רבים העומדים בפני סטודנט העוזב את הסביבה הביתית שלו, והופך ללכוד בסביבה חדשה ובתרבות שונה.
מר שטרן נישא לעלמה צעירה תושבת לונדון, ובשנת 1960 עבר להתגורר באנגליה.
כבר מתחילת הקריירה שלו, הוא ביסס בלונדון בשנת 1971 מרכז יהודי המסביר פנים לסטודנטים מאימפריאל קולג' (מכללה הנמצאת ממול למשרדיו באלברט קורט). במימונו, מרכז יהודי זה מארח מידי יום עשרות סטודנטים במהלך כל שנת הלימודים האקדמאית, כבר 45 שנה.
כאשר מר שטרן הרחיב את עסקיו לליטא, הוא גילה בעיר קובנה כמאה וחמישים סטודנטים ישראלים לרפואה. הוא הרגיש, שבמהלך שש שנות הלימוד אשר נדרשות ללימודי רפואה, רבים מסטודנטים אלו עלולים לא רק לאבד את הזהות הישראלית שלהם, אלא גם את זהותם היהודית. בשנת 2010, הוא ביסס מרכז לסטודנטים בשם "המועדון היהודי", אשר גדל והתפתח במהלך השנים למרכז היהודי של קובנה. מטרתו היא לספק לסטודנטים היהודים בקובנה בית רחוק מביתם, ולמנוע את איבוד זהותם הישראלית והיהודית.
בחודש אדר תש"פ (מרץ 2020) הלך לעולמו מר שטרן לאחר שחלה בנגיף הקורונה. בלכתו איבד המרכז היהודי בקובנה דמות מייסד שהיה כאבא שני לסטודנטים היהודים הרבים הלומדים בקובנה.
הנה קטעים מדברי ההספד של הרב משה שיינפלד למר שטרן ז"ל:
הלב בוכה. ובוכה. ובוכה.
"וְאַתָּה בֶן אָדָם, הֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם, וּבִמְרִירוּת תֵּאָנַח לְעֵינֵיהֶם, וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח? וְאָמַרְתָּ: אֶל שְׁמוּעָה כִי בָאָה וְנָמֵס כָּל לֵב, וְרָפוּ כָל יָדַיִם וְכִהֲתָה כָל רוּחַ..." (יחזקאל כא).
ר' זאב (William) שטרן, זכר צדיק לברכה.
ככה פתאום, וללא כל הכנה והתראה, נגיף כה מזערי הכריע אדם ענק, והצליח לעשות את מה שהנאצים ניסו לעשות לו לפני כשמונים שנה. תם עידן. נגלל הספר. מה שהיה הוא לא שיהיה....
עוד יסופר רבות אודות אישיות זוהרת זו, עוד יתגלו נסתרות, ואומר אני בבטחה: כמה שיסופר וככל שיתגלה, יהיה זה כאין וכאפס לעומת מה שהוא היה באמת...
בשעת הלוויה, התכנסנו במרכז היהודי שהוא הקים בקובנה, התפללנו מנחה וערבית ולמדנו משניות לעילוי נשמתו, וליבי היה כבד עלי שאין לי את הזכות להיות שם לצדו, ברגעים האחרונים לפני שהוא נטמן לעולמים. התנחמתי באמונה שאמנם רק מספר מועט נושאים את גופו, אולם רבבות רבבות מלאכים מלווים את נשמתו לעולמה האמתי, ומובילים אותה היישר אל מקומה המופלא השמור ליחידי סגולה כמוהו - בגן עדן.
אותם מלאכים נוצרו מאין סוף חסדים שר' זאב שטרן עשה ופעל בחייו עלי אדמות, בין היתר למאות סטודנטים צעירים שאת חלקם הגדול הוא אף פעם לא ראה, ומהחום והאהבה ללא תנאי שהוא העניק לצעירים ממנו בשישים שנה ואף יותר, משל היו ילדיו הביולוגיים...
לפחות פעם בחודש הוא הגיע לקובנה למשך מספר ימים לרגל עסקיו, ובאותם ימים הרגשנו כולנו – איזה כיף, סבא הגיע. הוא התעניין בלימודיו של כל סטודנט, האיר פנים, תמך ועודד, וברך כל אחד ואחד מהם בברכת כהן, כאילו היה בנו יחידו. רצון מרכזי אחד היה לו – שכל אחד ואחד ירגיש יהודי, ושחלילה לא יהיה מצב שמישהו יאבד את זהותו היהודית במהלך שנות לימודיו....
ראוי הוא ר' שטרן להוזיל עליו דמעות כנחל....
הכאב הגדול שבלכתו יישאר, אולם כאב זה יהיה לנו למקור התעוררות, להוסיף וללכת בדרך שהתווה לפנינו.
השם "ר' זאב שטרן" לא יהיה לנו רק זיכרון לדמות גדולה שהייתה כאן והלכה לעולמה, אלא לסיסמת חיים, אמרה לדרך שבה נלך.
ר' שטרן, נפרדים אנו ממך, אבל אין אנו מנתקים את הקשר שנקשרנו אליך.
